מישהו יפה כמוך




להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 ...

"היא ניגשה למערכת שלה והחליפה דיסק שהיה בפנים בדיסק שלי. אחרי קצת זמן התחלנו לשמוע את 'וינסנט'. עצמתי את העיניים וחשבתי על הצייר המפורסם, שאף אחד לא הבין. אף אחד לא הקשיב לו אז למה שיבינו. אולי עכשיו הם היו מקשיבים. כשפקחתי שוב את העיניים לרגע אחד לא מצאתי את גילי. בכלל לא שמתי לב שהיא התיישבה על המזרון-כורסא, שמתחת לחלון של הסלון. הגב שלה היה מופנה אליי והפנים היו צמודות לחלון, מסתכלות החוצה. מה שבטוח זה שלא היו כוכבים בלילה הזה. כל הגוף שלה רעד ואני ידעתי שהיא בוכה. 

"גילי?"

"גילי, את בסדר?"

 היא הרימה יד אחת וסימנה שכן, שהכל בסדר. אחרי כמה דקות הלכתי אל הדלת, שכל אותו הזמן נשארה קצת פתוחה. בשקט בשקט יצאתי אל המסדרון החשוך וחיכיתי קצת, כדי שהעיניים שלי יתרגלו שוב לחושך. כמעט חזרתי פנימה, רק לשניה, כדי להגיד לה יפה שלום, ושאני מצטער אם עשיתי אותה עצובה, אבל הרגשתי שזה לא כל כך מתאים.

ביום שאמרו שגילי נעלמה ולא ראו אותה יותר, היתה לי פתאום אותה הרגשה משונה שפיספסתי משהו, ממש כמו בלילה ההוא עם כל הגשם והסערה בחוץ. ירדתי במדרגות ועצרתי לשניה למטה, כי פתאום הברקים והרעמים הפחידו אותי קצת. את הדרך חזרה הביתה עשיתי בריצה. הגשם רק נהיה חזק יותר. זה אולי כבר סוף החורף, אבל סערה כזאת כבר מזמן לא היתה כאן."

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים